איך הפך סמל העוצמה וההצלחה האמריקאית למקום המסוכן ביותר בארה”ב
Flint Water Tower, Michigan, Bloomberg
שערוריית הרעלת מי השתייה בעיר פלינט שבמישיגן – ביתה של ג’נרל מוטורס – הובילה למותם של תריסר אנשים, פגעה בהמוני ילדים, ונהפכה לסמל של הזנחת התשתיות הפושעת ברחבי ארצות הברית. מקבלי ההחלטות מואשמים בהפקרת עניים, לרוב שחורים, לטובת כיסוי גירעונות והעדפת עשירים במשאב הטבע החשוב ביותר לאדם
לפני כחמש שנים זכתה פלינט, עיר בת כ־100 אלף תושבים במישיגן, באחד התארים המפוקפקים בארצות הברית. העיר הקטנה, שהיתה סמל לשגשוג של הייצור האמריקאי ולעוצמתה של תעשיית הרכב, העפילה למקום הראשון בדירוג הפשע האלים בארצות הברית. באותה שנה גם הכריזה פלינט על מצב חירום פיננסי – שני בתוך עשור – כשחובותיה הצטברו ליותר מ־19 מיליון דולר.</div>
<div>פלינט, השוכנת ליד נהר שהעיר קרויה על שמו, היא בית לאחד האייקונים המפוארים שהצמיח הקפיטליזם האמריקאי. ב־1908 הקים בה וויליאם דוראנט את יצרנית הרכב ג’נרל מוטורס, שנהפכה לאחת החברות הגדולות והעשירות בארצות הברית והיוותה מנוע צמיחה אדיר למטרופולין של דטרויט, שם הוקמו מפעליה. אולם דעיכתה של תעשיית הרכב האמריקאית, החל משנות ה־80, הובילה לסגירת מפעלים, לנטישה המונית של תושבים ולפגיעה הרסנית בכלכלת דטרויט והערים שסביבה. פלינט, כ־100 קילומטר צפונית לדטרויט, היתה אחת הנפגעות הקשות. מספר העובדים בתעשיית הרכב התרסק מ־80 אלף סביב 1980 לכ־8,000 בלבד בשנת 2010. כל מי שהיה יכול לעזוב את העיר עזב. מספר התושבים התכווץ במחצית, ורוב אלה שנשארו בפלינט היו עניים. התהליך הזה יצר אפקט שרשרת שהמאפיינים שלו זהים בכל הערים שנהפכו לגרוטאות בחצר האחורית של ארצות הברית: צניחה בהכנסות העיר ממסים חייבה קיצוץ חד בתקציבים שהוביל להזנחת תשתיות ולצמצום בכוחות המשטרה, בשירותי רווחה, בחינוך וברפואה – מה שתרם לזינוק בפשיעה, בשימוש בסמים ובאבטלה כרונית. העוני בפלינט הגיע למצב שבו תושבים החלו לצלות ארנבות שגידלו בחצר כמקור לבשר שאותו לא יכלו לרכוש בסופרמרקט.
הגירעון התופח אילץ את קובעי המדיניות למצוא דרכים לחסוך כסף. אחת ההחלטות שהתקבלו הפכה את פלינט בתוך כמה חודשים למקום המסוכן בארצות הברית – לא בגלל הירי ברחובות, אלא בגלל המים בברזים.
באפריל 2014 התנתקה פלינט ממערכת המים של דטרויט, המחוברת אל אגם הורון ונהר דטרויט, והתחברה מחדש למערכת המים העצמאית שלה, שמקורה בנהר פלינט. הצעד נעשה כדי לחסוך 6־8 מיליון דולר, ועל פניו היה בו היגיון – למה לקבל מים ביוקר מדטרויט הרחוקה 100 קילומטרים, כשאפשר להשתמש במערכת עירונית קיימת? אחד התמריצים למהלך היה ההתייקרות העקבית במחיר המים של דטרויט, שנבעה מהצורך של עיר המכוניות לצמצם בחובות האדירים שצברה. דטרויט פשטה רגל ב־2013, במהלך שטלטל את אמריקה והעולם כולו, לאחר שחובותיה הגיעו לכמעט 20 מיליארד דולר – פי 1,000 מהיקף חובותיה של פלינט.
כשמונה חודשים לאחר החלפת מערכת המים, החלו תושבים בפלינט להתלונן על בעיות נשימה ועל פריחות קשות בעור. טענותיהם כי המים מזוהמים נהדפו על ידי פקידי העירייה, שגם דחו הצעה להתחבר מחדש לאגם הורון. במארס הצביעו חברי מועצת פלינט בעד חיבור מחדש למערכת המים של דטרויט, אולם מנהל מצב החירום הפיננסי של פלינט, ג’רי אמברוז, הטיל וטו על ההחלטה.
ביוני של אותה שנה פרסם צוות מומחי מים מאוניברסיטת וירג’יניה טק ממצאים שהראו כי בארבעה בתי מגורים מדגמיים בפלינט נמצאו רמות עופרת גבוהות באופן קיצוני. עופרת היא מתכת כבדה ורעילה שעלולה לגרום לנזק חמור למערכת העצבים, הדם והמוח. האיחוד האירופי, למשל, הגביל באופן חמור את השימוש בה. אולם גם הדו”ח של מומחי וירג’יניה טק לא עזר. כדי להרגיע את הבהלה בציבור התייצב ראש העיר של פלינט, דיין וויילינג, מול מצלמות הטלוויזיה המקומית ושתה מי ברז בשידור חי. כמה ימים לאחר מכן אמר פקיד בכיר במחלקת המים של העירייה לרדיו המקומי כי “כל מי שמודאג בנוגע לעופרת במי השתייה בפלינט יכול להיות רגוע”.
כריסטופר גסון, מנכ”ל של חברת המידע העסקי GWI (Global Water Intel), המתמקדת בתעשיית המים, אומר כי פרשות מים כאלה מתרחשות לרוב בערים ותיקות, בעיקר ב”חגורת החלודה”, האזור המתועש בצפון־מזרח ארצות הברית, כשהאוכלוסייה מידלדלת. “המצב הכי גרוע הוא עיר שנמצאת על סף פשיטת רגל, ואז יש נכסים ציבוריים מוזנחים שלא השקיעו בהם במשך הרבה זמן”, אומר גסון, שישתתף כאחד הדוברים המרכזיים ב-WATEC ISRAEL 2017, כנס בינלאומי לטכנולוגיות מים, שייפתח ב-12-14 בספטמבר במרכז הירידים תל אביב.
Read more from the source: https://www.themarker.com/wallstreet/1.4216062
